שליחויות הומניטריות

בשנת 1995 יצאתי לשליחות הומניטרית בגואטמלה; זו הייתה הפעם הראשונה שנדרשתי לספק טיפול בסטנדרט מערבי בעולם השלישי.

אמרתי לראש המשלחת ״זו הפעם הראשונה שאני מרגיש בתור רופא שאני מטפל בחולים ושאין לזה תחליף״. מסתכלים שמאלה, ימינה, אחורה וקדימה ואף אחד לא בא להחליף אותך, אתה באמת ללא תחליף לאוכלוסיה זו בקצה העולם.

בשבעה ימי ניתוחים אינטנסיביים, במשך עשר שעות ויותר ביום, עם צוות מופלא של מרדימים ואחיות, ביצעתי למעלה מארבעים וחמישה ניתוחי שסעים. לא רק בילדים בני שלושה חודשים, אלא גם במבוגרים שאיתרע מזלם ולא טופלו עד גיל 20 ויותר.

מאז יצאתי לעוד הרבה שליחויות שכאלו, כולל בשנים האחרונות כשאני כבר הרופא הראשי בעל הנסיון הרב ביותר במשלחת, ועוזר ל״תחליפי הצעירים בשנות השלושים לחייהם״ לחוות את הראשוניות שלי מלפני כמעט שלושים שנה. הקורונה פגעה ביכולת להוציא משלחות בשנתיים האחרונות והמסע האחרון שלי תואר בכתבה ״מסע בצל קורונה״. כולנו תקווה שהתאוששות העולם השלישי תחול במהרה ונחזור לשרת את הנצרכים שם מהר ככל הניתן.

בתמונה הראשונה תוכלו לראות מחווה מאוד מרגשת מבחורה צעירה ממשפחה ענייה בקולומביה, בת 23 שלא הובנה בזמן דיבור. ד״ר טליסמן אבחן את הבעיה, ניתח בהצלחה, והחזיר אותה לתפקד בחברה. בלילה שלפני עזיבת המשלחת תפרה שי מיוחד וכתבה מכתב מרגש על כך שסוף סוף מבינים מה היא אומרת. בחברה המערבית קלינאי תקשורת היה מאתר את הבעיה כבר בגיל בית ספר יסודי ומפנה לד״ר טליסמן, אך יש עדיין הרבה מדינות שבהן זה לא כך.